תפאורות לחגים

תפאורותיה של יעל לחגים ידועות בגודל, בצבעוניות ובדמיון הרב הפורץ מהם.
דיירים רבים בבתי האבות מספרים כי תפאורות אלו הוסיפו לחייהם שמחה וגאווה רבה.
"נקודת המוצא שלי היא שלמרות שזהו בית אבות, לפני הכל זהו ביתם של הדיירים והם חיים בו, מארחים בו ולכן בית האבות צריך להיות מזמין ונעים. הגישה שלי היא שדווקא בגלל שהם מבוגרים מגיע להם את הכי טוב שאפשר ולכן בכל החגים דאגתי לא לחזור פעמיים על אותה תפאורה. בכל שנה עשיתי תפארות לארבעה חגים: סוכות, חנוכה, פורים ויום העצמאות. השתדלתי להשתמש בחומרים ממוחזרים, כאשר תמיד בכל חג הוביל אותה נושא."

הרעיון בעבודה עם קשישים זה שמעבר ליצירה, מדובר בעצם בהתעמלות למוח כאשר אני מכריחה אותם לחשוב על הפרטים הקטנים של היצירה. מה הם רוצים לעשות, באיזה צבעים הם רוצים להשתמש ומה הם יעשו עם זה אח"כ. בגלל שבחדר עבדו בו זמנית בכל מיני חומרים ובכל מיני טכניקות, הדיירים נחשפו לשיטות שהם לא היו מודעים להן וזה גירה את הרצון שלהם ללמוד משהו חדש ולהתמודד עם חומרים שהם לא הכירו קודם. תוך כדי השיעור אני גם מספרת להם על אומנים שונים על טכניקות העבודה שלהם ובכך אני חושפת אותם לאפשרויות חדשות ולידע כללי שנוסף להם. בהמשך, אני רואה איך כל הידע הזה בא לידי ביטוי בעבודות ותורם לביטחונם העצמי ומוסיף להם גאווה ושמחה שכל כך חסרה להם.
משיחות שעשיתי עם דיירים אני יודעת שבדר כלל אנשים בגיל כזה מרגישים שהם כבר לא יכולים לתרום כלום, לא יכולים לעשות כלום, לא שווים כלום. נתינת האפשרות ליצור דברים חדשים ולשפר את יכולות היצירה אצל הדיירים, משפרת מיידית את הרגשתם ואת ביטחונם העצמי ומפתיעה אותם בכל יום מחדש. פתאום הם מגלים שהם מסוגלים להרבה יותר ממה שהם חשבו ולא פעם הם מעניקים בגאווה את עבודותיהם לקרובי המשפחה ולחברים.
אני נעזרת בשיעורי האומנות גם כדי להתגבר על בעיות פיזיולוגיות קלות, לדוגמא:
אנשים שיש להם בעיית בגמישות בידיים, במקום ללוש כדור טניס הם עושים יצירה שדרך העבודה עליה הם מפעילים את האצבעות ואת הידיים בטכניקות המשחררות את הנוקשות בידיים. זה בעצם סוג של ריפוי של הגוף ושל הנפש.